<h1>אהל מועד שער השבת דרך ט'</h1>
<h2>דף כו.</h2>
אין מילדין הגויה בשבת ואין חוששין לאיבה ואפילו אין שם חלול שבת.
בת גר תושב שאנו מצווין להחיותו מילדין אותה אבל אין מחללין עליה את השבת.
<h2>דף כז.</h2>
וישראל ערל שמתו אחיו מחמת מילה כשר למילה דהמל ימול קרינא ביה ומיהו גוי וכותי וערבי מהול פסולין למילה וערלים מיקרו וכדתנן [נדרים ל"א ע"ב] קונם שאינו נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור בערלי אומות העולם.
<h2>דף כז:</h2>
והנאת איסור דדבריהם מותר אפי' בדבר שאין בו סכנה ואפי' באיסור של דבריהם דוקא בהנאה מותר אבל לא באכילה ויש מקומות שנהגו לאסור בש"ג אף לחולה ואין מתירין לו לבשל כלל אלא בדברים שאין בהם משום בש"ג ואנו לא נהגנו בזה להחמיר ומיהו אפי' לאותו חולה אוסרים אפי' למ"ש אותו בשול והכלים ואצ"ל שאסור הכל לבריא והרא"ה מתיר הכל למ"ש ונתן טעם שהואיל והגוי לא בשל אלא בשעה שהתבשיל אסור לנו אין בזה משום חתנות ועוד מתיר הרב כלי שנאסר אפי' בחול משום בש"ג לאחר שהדיחו דבו ודאי ליכא משום חתנות ואין כן דעת הרשב"א וגם שמענו שהרמב"ן היה אוסר אלא שאפ' שהוא מתיר אם בשל באותו כלי אע"פ שאין שם כדי ביטול שהרי בכל הכלי משערין אבל לדברי הכל אם נפל מבש"ג לתוך תבשיל של התר מותר להוסיף עליו עד כדי ביטול וכבר נתבארו דיני ביטול האיסורין בנ"א מדרך ח' של שער איסור והתר.
<h2>דף כח.</h2>
עין שמרדה מותר לכחלה בשבת. מכה של חלל וזהו כל חולה שהוא מן השפה ולפנים בין בפיו בין במעיו בין בכבדו וטחולו או בכל מה שיש בחללו ולפנים מחללין עליו השבת בלא אומד הבולע נימא של מים ואשתא צמירתא פי' החום שמצמר הבשר וגב היד וגב הרגל א"צ אומד שהרי הם כמכה של חלל ומחללין עליהם השבת.
על כל חולי שהרופאים אומרים שיש בו סכנה אע"פ שהוא מחוץ לגוף מחללין השבת על פיהם.
<h2>דף כח:</h2>
מעלין לאזנים בשבת ופי' שגידי האוזן יורדין למטה וחלקיהן מתפרקין ויש סכנה בדבר והר"מ אומר חולי שאין בו סכנה ואין עושין בו אלא דברים שאין בהם מלאכה נראה שזה דוקא ביד אבל לא בידים.
עין שמרדה מותר לכחלה בשבת דשורייקי דעינא בלבא תלו למדנו מכאן שמחללין שבת על סכנת אבר א' וכן דעת רש"י ומ"מ בחיובי דרבנן מחללין דצורכי חולה עושין ע"י גוי ולא שני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דאין ביה מעשה.
וזה הכלל להרמב"ן כל מקום שאדם חושש לא' מאיבריו ואין בו סכנת אפי' אותו אבר אפי' דברים המותרין לשאר בני אדם כגון גמיעת חומץ אסורין לו במתכוין לרפואה משום גזירת שחיקת סממנין כל מקום שיש בו סכנת אבר מתירין לו שבות אפי' ע"י מעשה ואפי' בדבר שאין דרכו בחול. כל מקום שאין בו סכנת אבר והוא חולה בכל גופו אלא שאין בו סכנה מתירין לו שבות דאמירה לגוי ועושין לו כל צרכיו ע"י גוי ומתירין לו שבות שיש בו מעשה ע"י ישראל ובלבד שיעשה ע"י שינוי.
<h2>דף לז:</h2>
כל מקום שאין בו סכנת אבר והוא חולה בכל גופו אלא שאין בו סכנה מתירין לו שבות דאמירה לגוי ועושין לו כל צרכיו ע"י גוי ומתירין לו שבות שיש בו מעשה ע"י ישראל ובלבד שיעשה ע"י שינוי. והנאת איסור דדבריהם מותר אפי' בדבר שאין בו סכנה ואפי' באיסור של דבריהם דוקא בהנאה מותר אבל לא באכילה ויש מקומות שנהגו לאסור בש"ג אף לחולה ואין מתירין לו לבשל כלל אלא בדברים שאין בהם משום בש"ג ואנו לא נהגנו בזה להחמיר ומיהו אפי' לאותו חולה אוסרים אפי' למ"ש אותו בשול והכלים ואצ"ל שאסור הכל לבריא והרא"ה מתיר הכל למ"ש ונתן טעם שהואיל והגוי לא בשל אלא בשעה שהתבשיל אסור לנו אין בזה משום חתנות ועוד מתיר הרב כלי שנאסר אפי' בחול משום בש"ג לאחר שהדיחו דבו ודאי ליכא משום חתנות ואין כן דעת הרשב"א וגם שמענו שהרמב"ן היה אוסר אלא שאפ' שהוא מתיר אם בשל באותו כלי אע"פ שאין שם כדי ביטול שהרי בכל הכלי משערין אבל לדברי הכל אם נפל מבש"ג לתוך תבשיל של התר מותר להוסיף עליו עד כדי ביטול וכבר נתבארו דיני ביטול האיסורין בנ"א מדרך ח' של שער איסור והתר.
